מטרת ההרצאה: להציג את הידע, העמדות והתפיסות של רופאים ומנהלים במערכת הבריאות בישראל ביחס לחוק החולה הנוטה למות ולזכות לקבל החלטות בסוף החיים, ולבחון את הנכונות והכלים לשיפור הפעילות בתחום זה

שיטות: הסוגיה נבחנה במחקר שבוצע באמצעות שיטות חקירה איכותניות, שכללו ראיונות עומק עם אנשי מפתח ומומחים מהמערכת הרפואית, קבוצות מיקוד עם רופאי משפחה ורופאים גריאטריים וניתוח חומר כתוב.

ממצאים: רוב הרופאים מביעים עמדות חיוביות כלפי זכותו של הפרט לקבל החלטות ביחס לחייו ותהליך סיומם, אך הם מודים כי מעורבותם ביידוע החולים, בעידוד לשוחח על כך מועשה ביותר. גם ברוב בתי החולים הכלליים, במוסדות הסיעודיים ובמרפאות בקהילה, יש מעט מאוד פעילות להפצת מידע על הנחיות מקדימות וייפוי כוח. קופות החולים טרם נדרשו לכך והחשיפה של הצוות הרפואי בקהילה ובמוסדות לנושא זה נמוכה עוד יותר. ניתן לסווג את המחסומים והמכשולים להטמעת חוק החולה הנוטה למות ולהרחבת הפעילות בתחום זה לשלוש קבוצות: סיבות הקשורות לרופאים ולמערכת הבריאות בישראל, סיבות הקשורות לחוק עצמו וסיבות הקשורות למאפייני החברה והאוכלוסייה בישראל.

דיון: בהרצאה יוצגו לעומקם המחסומים להטמעת חוק החולה הנוטה למות, יידונו האפשרויות להתגבר עליהם ויוצגו כלים מעשיים ויישומיים להרחיב את הפעילות של הצוות הרפואי בשיפור איכות החיים, האוטונומיה והזכות לקבל החלטות ביחס לחיים בקרב חולים קשים ובני משפחתם, ובקרב האוכלוסיה הכללית בישראל.