התערבות: הבנת תהליך האובדן והשכול התבססה על המודל הדו-מסלולי לשכול ואובדן של רובין. עד כה הוקמו 3 קבוצות תמיכה שכללו 10 מפגשים לכל קבוצה.הקבוצה הראשונה כללה הורים אשר ילדם נפטר בין 3 שנים ועד לשנה לפני הקמת הקבוצה. בקבוצות הבאות השתתפו הורים שילדם נפטר עד שנה לפני השתתפותם בקבוצה. את הקבוצות מנחות עובדת סוציאלית ואחות. ההבדלים בין שתי הקבוצות היו:
1)בקבוצה הראשונה ציינו ההורים את התפקוד וההמשך הלאה וכי החיים חזקים מכל. בקבוצה השניה (עד שנה לפטירת ילדם) קושי לחשוב על התפקוד היומיומי תהיות כיצד ממשיכים הלאה. 2) הקבוצה שעבר זמן ממושך יותר מפטירת ילדם מדברים על הזיכרון, ההנצחה, האחים שבבית. בקבוצה השנייה מדברים על האשמה ,איך אפשר היה אחרת.

תוצאות: קבוצות התמיכה שיפרו את רווחתם הנפשית של ההורים וזאת לאור דיווחים וסקר שנערך. ממצאי הסקר הצביעו על שיפור ביכולת ההורים לשוחח בחברת אחרים על ילדם המת, שיפור בתחום הזוגיות ותקשורת טובה יותר עם ילדיהם האחרים. הקבוצה הייתה קרש קפיצה להמשך התמודדות ההורים עם החיים.