עבודתו של הפסיכולוג בתוך המערכת הרפואית מחייבת שיתוף פעולה עם הצוות הרפואי. עיסוקו חובק את כל הרצף של בריאות וחולי, החל מעבודת מניעה עד מתן סיוע נפשי למחלות אקוטיות או כרוניות ומחלות סופניות. כל זאת מבלי להיתמר להבריא את החולה אלה לסייע לו ולבני משפחתו בהתמודדות עם מצבים וטיפולים קשים תוך שמירה מקסימלית על איכות חיים.

בתור המחשה נתאר מיקרה של התערבות פסיכולוגית בתוך מערך טיפול פליאטיבי במחלקה המטו-אנקולוגית ילדים: נער בן 17 שנים הסובל מאוסטאוגניק סרקומה מפושטת היה שותף בכל תהליך קבלת החלטות כולל שאלות אתיות הקשורות למצבו.