שיטה: המחקר נעשה באמצעות ראיון אישי, פנים מול פנים, עם כמאה ושישים חולים המטופלים בהוספיס-בית, באמצעות מדד מקגיל מתוקף לעברית, להערכת איכות חיים במצבי סוף החיים (McGill Quality of Life Questionnaire), הכולל ארבעה ממדים: פיזי, פסיכולוגי,

תוצאות: הציון הממוצע ביחס לאיכות חיים כללית היה 3.6 (טווח 10-0). הציון הממוצע בשאלות המייצגות סבל מהסימפטומים הפסיכולוגים היה הנמוך ביותר, 3.8, בשאלות על סבל מסימפטומים פיזיים היה 4.7, בשאלות המייצגות רווחה קיומית 5.2 ובשאלות על תמיכה היה 7.2. נמצאו הבדלים בגורמים המשפיעים על איכות החיים. מחד, ניתוח רגרסיה לימד כי לתחושת רווחה קיומית ולסימפטומים פסיכולוגיים יש השפעה עצמאית על איכות חיים כללית, בעוד שלסימפטומים פיזיים ולתחושת תמיכה לא נמצאה השפעה כזו. לעומת זאת, ניתוח התשובות לשאלה הפתוחה לימד כי הגורמים שמשפיעים רע על איכות חיי החולה במצב סופני היו מצב בריאותו והרגשתו הפיזית (התקדמות המחלה למשל), וגורמים המשפיעים לטובה היו תמיכה משפחתית וחברתית (עזרה מהסביבה המשפחתית, מגע עם הנכדים לדוגמא).

דיון: תפיסת איכות החיים הכללית במצבי סוף החיים היא תופעה מורכבת המושפעת מגורמים שונים. יש צורך להמשיך ולבחון את המקור להבדלים בתפיסה הזו, הן בקרב חולים הלוקים בסרטן והן בקרב חולים הלוקים במחלות אחרות, כמו למשל מחלות לב וריאה סופניות.