טיפול פליאטיבי בבית
פעילויות > הכנס השנתי ה-13 > האם החולים שלנו רוצים והאם הם מסוגלים למות בבית
|
|
|
האם החולים שלנו רוצים והאם הם מסוגלים למות בבית? 1פרידה ברק, 1סופיה ליפשיץ, 2שולמית קרייטלר, 1שמעון שרף 1המרכז הרפואי ברזילי, אשקלון, 2המרכז לפסיכואונקולוגיה, שיבא, תל-השומר ואוניברסיטת תל אביב מטרת המחקר היתה לבדוק את השפעת המשאלות של המטופלים ובני משפחותיהם, מצב התמיכה, מעמד משפחתי, קיום שירותי קהילה ומעורבות שירותי בית החולים על בחירתם לקבל טיפול פליאטיבי בקהילה וההחלטה לקבל טיפול בבית עד הפטירה. |
|
|
שיטה וכלים: השתתפו במחקר 440 חולי סרטן בני שני המינים במצב מחלה מתקדם לאחר הפסקת הטיפול האונקולוגי הפעיל.
כל מטופל ובני משפחתו רואיינו בהתאם לשאלון סקר לגבי העדפותיהם. בהתאם לכך נשלחו מכתבים לאחות הקהילה ולרופא המשפחה עם ההמלצות לגבי המשך הטיפול הפליאטיבי.
עו"ס, שהכירה את המטופה מקודם, סיפקה תמיכה פסיכולוגית וסוציו-כלכלית במהלך התקופה הטראומטית הזאת ושימשה כחוליה מגשרת בין המטופל, המשפחה, ובית החולים.
ניתוח הנתונים התבסס על סטטיסטיקה תיאורית, מתאמים וסטטיסטיקה לא-פרמטרית. מסקנות: רגשות לגבי מוות ומיתה ממלאים תפקיד משמעותי לגבי החולה ומשפחתו בקשר להחלטה על טיפול בתקופת סוף החיים. יש להתייחס לרגשות אלה בצורה מתאימה כשנעשה ניסיון לתמוך בחולים אלה לגבי החלטות בתחום זה. כדי לספק טיפול מתאים לחולים שרוצים למות בבית, יש לדאוג לכך שיהיו בקהילה השירותים הנדרשים סביב-השעון שיתנו למשפחה ולמטפלים שלווה נפשית ובטחון כי יקיריהם מקבלים את הטיפול הטוב ביותר האפשרי. |
|